^{︎ ︎}

אסופת עבודות זו מקבצת ומסמנת אמנים, מגמות וזרמים בלימודי אמנות אלטרנטיביים אשר פרחו בעשורים האחרונים. העשירו והוסיפו לשדה האמנות הישראלי מנעד קולות מקביל.
קולות אלה התווספו ותבעו את מקומם בעשייה המקומית לצד הנעשה במוסדות והזרמים המרכזיים.
למה אותם מקומות נפתחו? מה הסיבות לפריחת מוסדות אלה? אלו שאלות מורכבות- התשובה להן בבסיסה היא רצון האמן להתפרנס בתחום בו הוא מתמחה והיכן שליבו מונח.
מוסדות אלו מהווים הצעה אחרת ללימוד אמנות, בעצם קיומם מצביעים על כך שהדרך ליצירה אינה חייבת לעבור דרך מסורת אקדמאית פורמלית.
התערוכה מציגה אמנים ואמניות אשר הרגישו נחיצות לייבא שפות ושיטות עבודה שלא היתה להם מסורת מושרשת בארץ, ישנם כאלו אשר התנערו מהמוסדות בהם למדו, הפיקו לקחים ויצרו מקום על פי ראות עיניהם, אשר נותן עולם עשיר ונכון יותר לתלמידיהם
ישנם אמנים בכירים שפעלו לפי צו ליבם ולא לפי צו השעה והאופנה והיו מורים בנוסף לעשייתם האמנותית- אלה העבירו את משנתם בצורה עמוקה והעמידו דורות של ממשיכי דרך.

המוסדות המוצגים בתערוכה הוקמו כולם בצורה עצמאית ולקחו (פשוטו כמשמעו) את גורלם בידם ויצרו את המוסד הנכון בעיניהם להוראת אמנות. יש שיאמרו שהוראת אמנות עושה אמנים לטובים יותר, נהירים בעיני עצמם המשאירה את המורה-אמן, על קצות האצבעות ובמפגש תמידי עם אמנים צעירים בדיאלוג מפרה אך, פוזיציה זו לעיתים גם מתסכלת ויכולה ליצור סערה פנימית בין העבודה האינטימית בסטודיו להוראה. מטוטלת שנעה בין הלבד והרצון לחופש וספונטניות.
בין הסטודיו לבין כיתת הלימוד  יש ניסיון להעביר כלים בסיסיים ושיטה סדורה ליצירה והתבוננות.
אני בוחר לציין שאין שום תואר, תעודה וגם לא אפיק כלכלי בתום הלימודים במקומות אלה. אך, ישנו ״מזון הנפש״ המלווה בהתרגשות וסקרנות אין קץ להתבונן ולהביע. לראות את נימי החיים בידיעה שכל אחדת חווה ועומדת במקום אחר ביחס לאור וגם הוא או היא רוצים לפרוח מתחת לאותה שמש קופחת-ולתת במעט-בחזרה.


אינני חוקר או אקדמאי, אך כצייר-מורה אני רואה איך המפגש עם מוסדות אלו  ותערוכות בהן הכרתי אמנים הגיעו עם סט כלים שונה משלי, העשירו אותי בעולם התוכן הפרטי שלהם והפכו את היצירה האישית שלי למורכבת ועשירה יותר.
על כך,  אני מוקיר ומודה לאמנים/ות ולמוסדות השונים אשר נותנים עוד קול וצליל לרעש היצירה.